<h1>סמ"ק מצוריך סימן קע"ח</h1>
<h2>דף יח:</h2>
ציונו הקדוש ברוך הוא לשמוע לדברי חכמים שתקנו נטילת ידים וסמכו דבריהם על הפסוק (דברים י"ז) לא תסור מן הדבר וגו' (דברים ל"ב) שאל אביך [ו]יגדך. ומברכין על נטילת ידים לאחר נטילה כדפי' לקמןא), (חולין ק"ה) ומים ראשונים מצוה [פירוש של קודם אכילה] ואמצעיים רשות, פי' רבינו תם (תוס' שם ד"ה לא) בין תבשיל לתבשיל ור"ל בין תבשיל של גבינה לתבשיל של בשר שאין הבשר בעין ואין הגבינה בעין ואין לשם אלא הטעם לפיכך קאמר רשות אבל בין תבשיל בשר לגבינה עצמה חובהב), ונטילה זו דאמצעיים אינם טעונין ברכה שאין זה אלא הכשר אכילה כמו ניקור גיד וחלב ומליחת בשר. תניא (ידים פ"א מ"ג) מים שנפסלו משתיית בהמה כגון מים סרוחים או מלוחים או חמי טבריא פסולין לנטילת ידים אם שאבו מהם בכלי אחד אבל בקרקע במקומן טובלין בהם את הידים מקל וחומר ומה כל גופו טובל בהן ידיו ורגליו לא כל שכן, אמנם אם נפלו משתיית בהמה מחמת ריבוי טיט המעורב בהן אין טובלין [בהן]. והנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוחג). תנו רבנן (חולין ק"ו) לחולין צריך ליטול ידיו עד פרק שלישי וזהו קשרי אצבעותיו המחובר ליד כדאמר שמואל (שם), וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנטילה כגון רובו אפילו אינו מקפיד או מיעוטו המקפיד, וכן גרב וגלד יבש שאינו מצטער בנטילתו בין ביד בין ברגל בין תחת הציפורן חוצץד). פוסק רבינא (שם) שנוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם על כל היום כולו, ודווקא היכא דלא שכיח מיא ודווקא שחריתה) ודווקא שלא יטנפוו). אין נוטלין לידים מן הכלי אלא אם כן באים מכח בני אדם, ואין מטבילין בתוך כלי כגון צינור או כלי אחרז). וצריך להגביה ידיו, ואם נוטל כל יד ויד מרביעית אין צריך להגביה. ומרביעית נוטלין לידים לאחד או השנים ואפילו לעשר, ואין צריך ליטול שתי פעמים כדברי המשנה (ידים פ"ב מ"א) דתנן הנוטל ידו אחת בשטיפה אחת כדאיתא בגיטין פרק ב' (דף ט"ו), ואנו מוסיפין נטילה אחרת קודם כדי שלא יהיה דבר חוצץ צ"ע בספר רבינו ברוךח). מים ששרה בהן פת או ירקות או שהדיח בהם את הכלים פסולים אבל מים שהנחתום הדיח בהן את ידיו מחמת העיסה כשרים, נפל בהם צבע או דיו ונשתנה מראיהו פסוליןט). כלי שניקב בכונס משקה אין נוטלין ממנו לידים ואפילו ניקב למעלה מרביעית לפי שאין עליו תורת כליי), אבל אם יחדו לזתים נוטלין ממנו עד שינקב כמוציא זית, ובלבד שיחזיק רביעית מן הנקב ולמטה, אבל במוציא משקה אם ניקב למטה מרביעית פסול ולמעלה מרביעית כשר רק שלא ישפוך דרך נקב, וכן כלי שאינו יושב אלא בסמיכה פסוליא), וכן שק או קופה אע"פ שמקבלין מים אין נוטלין מהם לפי שאינם עשוין לקבלת מיםיב). ואדם שלא נטל ידיו אסור לאכול במפה כגון שיכרוך המפה סביב ידו ויאכל גזירה שמא יגע, והלכתא אוכל הבא מחמת מאכיל [פירוש כגון שמאכילין אותו ע"כ] צריך נטילת ידים שמא יגע, אבל מאכיל אינו צריך נטילת ידיםיג). (הטובל) [הנוטל] ידיו צריך לנגבן תחילה קודם שיאכל דאמר רבי אבהו פרק קמא דסוטה (דף ד') כל האוכל בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמאיד). ומים ראשונים נוטלין בין בחמיןטו) בין בצונן בין על גבי קרקע בין על גבי כלים, אבל על מים אחרונים פי' שהיו רגילים בימיהם ליטול ידיהם אחר הסעודה מפני מלח סדומית שהיה מצוי ביניהם אין נוטלין בחמין ואין נוטלן אלא על גבי כלי כדאמרינן פרק כל הבשר (דף ק"ה), ועכשיו אין לנו מלח סדומית. תנו רבנן (יומא ל') הלכה בסעודה יוצא אדם להשתין נוטל ידו אחת ונכנס, פירוש אותו יד ששפשף בה, כדאמר רב אשי מצוה לשפשף ניצוצות שלא יראה ככרות שפכה, דבר עם חבירו והפליג נוטל שתי ידיו ונכנס, פירוש הפליג שעה אחת או שתים לפי שהסיח דעתוטז), ור"ת פוסק שהיוצא להטיל מים אין צריך ליטול ידיו כלל אם לא שפשף בידו, והילכתא אפילו שפשף נמי אינו טעון ברכהיז) מידי דהוה אהיו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה שאינו צריך לברך על נטילת ידים, ורבותינו היו נוהגים כשהיו רוצים לעסוק בתורה לברך וכן נמי במלוכלכות בטיט ובצואהיח). א) יש בני אדם שאין מברכין שחרית על נטילת ידים כי אם על נקיון ידים על דרך המקרא ארחץ בנקיון כפי בכל מידי (דאנקי) [דמנקי] אך נהגו העולם לברך ענ"י אפילו שחרית, ונוהגים לברך עתה אחר נטילה קודם ניגוב לפי שכל הברכות כולם מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מאותן דאכתי גברא לא חזי בידים מטונפות כשבא מבית הכסא ועדיין חשיב קודם עשייתן שהרי אסור לאכול עד שינגובו כדאמרינן (סוטה דף ד') כל האוכל אפילו בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא ואגב ההיא נטילה תקנו בכל הנטילות עובר לעשייתן. ויש מברכין בין שפיכה ראשונה לשניה. [ל' טוב להודות]. נטילה על שם שמגביה ידיו כמו וינטלם וינשאם ע"א על שם אנטל שם הכלי אשר בו המים לרחיצה, עכ"ל מרדכי (ברכות סי' קצ"ב). ב) ופירוש התוספות (חולין דף ק"ה ד"ה לא שנו) דבזה שרינן אפילו לדברי האוסרין גבינה אחר בשר באותה סעודה אפילו ע"י קינוח והדחה והני מילי דווקא היכא שגם הבשר בעין אבל היכא שאין הבשר בעין כי אם התבשיל מותר לאכול גבינה אחריו באותו סעודה ע"י קינוח והדחה ומיהו צ"ע ברוטב של בשר שיש בו שומן ומושך טעמו הרבה כמו שפירש הקונטרס, עכ"ל ס"ק. ג) נראה דרצה לומר כשנוטל דרך נטילת ידים [כמו] לפת אבל ליטול ידיו בשביל נקיון אין לחוש. לשון ס"ק. ד) ועל כן נכון לנקר צפורניו בשעת נטילה [ובשבת דוחק הבשר תחת הציפורן כשמסיר הטיט לשון תשב"ץ (סי' רפ"ד)] ויש מקילין וחשבי ליה מיעוט שאינו מקפיד, עכ"ל ס"ק. ה) אבל אם נטל ידיו קודם השחר נ"ל שאין תנאי מועיל על כל היום דלינה פוסלת בנטילת ידים כדרך שפוסלת בקידוש ידים ורגלים הואיל וגמר דיניה לעניין מנא, לשון תרומה חדשה. ו) ועל זה סמכו הולכי דרכים לאכל בלא נטילה בדרך לפי שמתנין בשחרית וחשבי להו לא שכיחי מיא לפי שהם בדרך. [ובתשובת רש"י כתב דדווקא לעניין עוברי דרכים מהני תנאה כדאמר (חולין ק"ו) [רבינא לבני] פחתה דערבות כגון אתון דלא נפישו לכו מיא משו ידיכן בצפרא ואתנו עלייכו כל היום ואיכא דאמר בשעת הדחק אין שלא בשעת הדחק לא ופליג דרבא ועוברי דרכים [אומר רבינו] כשעת הדחק דמי ואני אומר דהלכה כאיכא דאמרי דאפילו שלא בשעת הדחק נמי והיינו כרבא דבשל סופרים הלך אחר המקיל עכ"ל תרומה חדשה]. אמנם אם ימצא להם מים תוך פרסה יש להם להמתין כדאמרינן לנטילת ידים ד' מילין דיש מפרשים דאהתנה שחרית קאי ד' מילין, עכ"ל ס"ק. [אם אחר שהתנה שחרית נזדמנו לו מים לא יברך, עכ"ל ס"ג]. ז) שהמים שבתוכו אינם מחוברין לנהר אך המים שבתוכו באים מן הכלי אך אם אדם ממלא מן הנהר בכלי ושופך בצינורא ואותו כלי ניקב בכונס משקה ומקלח מים דרך אותו נקב אל הנהר וקילוח שיני אל הצינור מותר להטביל ידיו לתוך הצינור אבל לא כל גופו משום דנצוק אינו חבור לעניין טבילת גופו רק לעניין טבילת ידיו, צ"ע בסמ"ג ובתוספות פרק כל הבשר (דף ק"ז ד"ה האי אריתא) לשון ס"ק. [הכל כשרים ליתן בהם מים אפילו חרש שוטה וקטן ומניח חבית בין ברכיו ונוטל או מטה על צדה ונוטל. הקוף נותן לידים ר' יוסי פוסל בשנים אלו, פירוש בקוף ובחבית מוטה על צדה דסבר כח גברא בעינן והלכתא כר' יוסי. הגה"ה, וה"ג פסקו כרבנן ואין הלכה כמותם. ברזות הקבועות בכיור [שקורין ריידאל] שהקילוח היוצא ראשונה ע"י משיכת הברזא קרוי כח אדם, בה"ר ז"ל. א"נ חוזרין וסותמין וחוזרין ומושכין כדי שיהא בא מכוחו לעולם, לשון ט"ל. עכ"ה [ע"ז]. וצריך בכל פעם של ג' פעמים שיהא מכח גברא, עכ"ל התוספות (שם ד"ה דלא) ולשון ס"ג. ח) ספר התרומה. צריך שישפוך המים על ידו אחת פעם ראשונה ושניה וכן על ידו השנית פעם ראשונה ושניה ולא תגע היד אל הברזה או ישפך בבת אחת על שתי ידיו פעם ראשונה ושניה וכן תנן (ידים פ"ב) נטל את הראשונים בידו אחת ואת השניים בשתי ידיו טמאות לפי שהיד שלא נטל כי אם פעם אחת טמאה (ו)את היד שנטל פעם שניה ותנן נמי (שם) נטל יד אחת ושפשפה בחברתה טמאה. הגה"ה, הנותן מידו אחת על חברתה טוב ליזהר לשפוך על שתיהם בבת אחת, ועוד תנן (שם) נטל את הראשונים ונמצאו על ידו קיסום או צרור ידיו טמאות שאין המים אחרונים מטהרים אלא מים שעל גבי היד, ושמעתי שהשר (מקוצי) [משנ"ץ] נהג (לטבול) [לנגוב] ידיו בין שטיפה ראשונה לשטיפה שנייה לשון ט"ל, עכ"ה. (מרדכי ברכות סי' ר"ג). וצריך לשפוך מים על ידיו ג' פעמים אחת להעביר הזוהמא מעל ידיו וכל דבר שחוצץ ואחת לטהר הידים והשלישית לטהר אותם מים, מיהו י"א דהיינו בשחרית, הגה"ה משום רוח רע כדאיתא פרק ח' שרצים (שבת דף ק"ט) בת חורין היא ומקפידין על תלתא זימנין לט"ל. עכ"ה, אבל באכילה שניה סגי בב' פעמים וכשבא מנקביו וסימן לחשוף מים מגב"א. אמרינן במסכת סוטה (דף ד') שהמים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה עד שלא יצאו המים לחוץ הפרק ויחזרו ויטמאו את הידים — הגה"ה פי' צריך להגביה את ידיו שאם לא יגביהנו חיישינן שמא מים ראשונים שנטמאו יצאו חוץ לפרק והמים השנים לא טהרו אלא המים שלמטה מן הפרק ולא המים שיצאו חוץ לפרק מאחר שאינן במקומן ואחר כך ישובו המים שהן חוץ לפרק כשישפיל ידיו ויטמאו המים שעל הפרק, לט"ל עכ"ה, ואחרונים צריכים שישפיל את ידיו למטה כדי שיצא כל כח המלח מעל ידו ותנן (ידים פ"ב) נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניים עד לפרק יחזרו לידי טומאותו ומהאי טעמא אסור לרחוץ ידיו במי רחיצת אחרים, הגה"ה תנן בפרק קמא [דמסכת] ידים (פ"ב מ"ג) נטל את הראשונים עד הפרק ואת השניים חוץ לפרק וחזרו ליד טהרה, נטל הראשונים והשניים חוץ לפרק (והוא) [וחזרו] ליד טמיאה, פירוש כללו של דבר אין הידים מטמאין משקין אלא עד הפרק אבל משקין שנגעו חוץלפרק טהורין וכן אין מים שניים מטהרין את הראשונים אלא בתוך הפרק אבל נפלו עליהן חוץ לפרק אין מטהרין אותו לפיכך כשנטל את הראשונים עד לפרק ולא יותר וטהרו הידים וכשבאו המים השניים עליהם טהרו כי אף אותם שיצאו חוץ לפרק טהורים כאשר פירשתי [כי] היד חוץ לפרק אינה מטמאה הילכך לא איכפת לן אם יחזרו המים השניים ליד אבל אם נטל הראשונים חוץ לפרק הרי המים שניים בתוך הפרק יצאו חוץ לפרק ועדיין הם שם [מי] יטהר אותם הרי המים השניים אין מטהרין אלא במקומן הלכך אם חזרו ליד טמאוהו לפיכך צריך להגביה ידו שמא ירחץ ראשונים ואחרונים חוץ לפרק ויחזרו ליד כדפירשתי, עכ"ל ט"ל. הגה"ה, ואומר רבינו שמשון מקוצי דהוא הדין אם השפילן תמיד שלא הגביהן כלל דמהני שלא נטמאו ממים שחוץ לפרק אלא אם כן הגיעו תוך הפרק ויצאו חוץ לפרק וחזרו, ועוד היה אומר שאין דין זה שצריך להגביה נוהג בזמן הזה כי אם בזמן הבית שהיו עוסקין בטהרות מטמאין המים טהרות אם יגעו בהן המים שנטמאו יטמאו הטהרות אבל לדידן שלא נזהרנו בטהרות לא שייך דין זה דאי אמרינן המים מטמאין זה את זה לא מצינו ידיו ורגלו בבית המדרש שאילו יטמאו את אילו שוב לא יהיה להם טהרה, עכ"ל תוספות בפרק כל הבשר (דף ק"ז). עכ"ה. וצריך שיהיה בכלי לכל הפחות רביעית מים כשמתחיל ליטול את ידיו ואז אפילו שנים ואפילו עשרה יכולים ליטול אם אכלו כיון דאתי משירי טהרה ובמה דברים אמורים כשנוטל בשתי שטיפות אבל בשטיפה אחת צריך לכל אחד רביעית. הג"ה, ונט"י לסעודה צריך נטילת כלי לשפוך מן הכלי על ידו וכלי שמחזיק רביעית אך שאר נטילות הבאים לנקיות אינם צריכים כלי אך יתן ידיו במים וינקה יפה יפה, לשון סהר"ם. עכ"ה. ואין יכול ליטול ידיו ממים מקלחין מאליהן מן הכלי כגון צנור המקלח מי גשמים ואפילו במים מן המעיין כיון דאינו עושה לידים כעין טבילה כולם בבת אחת צריך כח גברא אבל אם תוחב ידו בנהר זה טוב ואז יברך על שטיפת או על טבילת ידים. [הגה"ה] ואין צריך כלי ולא שטיפת ב' פעמים ולא ניגוב ולא להגביה ידיו דתניא בפרק ב' (דנטילת) [דמסכת] ידים (בתוספתא פ"ב) הנוטל צריך לנגב את ידיו [והמטביל א"צ לנגב ידיו], פירוש אוכל בלא ניגוב, הנוטל צריך להגביה ידיו המטביל אין צריך להגביה ידיו, לשון ט"ל עכ"ה. ואין מברכין על נטילה אלא כשנוטל מן הכלי. מותר לקבל מים מן הגוי ומאשה נידה לנטילת ידים. עכ"ל סר"ב וטמ"ג. אומר מהר"ם נ"ע שאין ליקח מן הגוים מים הראשונים משום דעשו אותם כזבים לכל דבריהם ותנן במסכת ידים (פ"ב) כל המטמא במשא אין נוטלין ממנו לידים, עכ"ל התשב"ץ (סי' רע"ח). ט) בתוספתא תניא (א"ה עיין ברמב"ם הלכות ברכות פ"ז ה"ט) לקלק כלב מהן פסולין. צ"ע דאמר מר בפרק ג' שאכלו (ברכות דף נ') יין עד שלא נתן לתוכו מים נוטלין ידים, רוצה לומר ביין לבן ומ"מ מים איקרא כדפרש"י דמיקרי מי פירות, עכ"ל ט"ל. י) דווקא לאכילה אבל לצורך נקיות אין לחוש דלא גרע מצרור וקיסם, עכ"ל תשב"ץ (סי' פ"ה). יא) תנן (ידים פ"א מ"ב) כל הכלים נטלין הימנו לידים אפילו בכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה ואין נוטלין לידים לא (מפני) [מדפנות] הכלים ולא משוליהן ולא במגופת חבית אע"פ שמחזיקין הרבה מים כיון שאינן יושבין ושאינן מסומכין וכן כסוי של כוס וקנקן שמשופעין למעלה פסולין ליטול בהן לפי שאין מחזיקין רביעית אלא אם כן סומכין אותן אבל מן המים שיכול ליכנס בהן כשיושבין בלא סמיכה אם מחזיק רביעית אפילו כשיושבין מסומכין יכול להיות שכשירין לנטילה. ולא יתן לחבירו ליטול בחפניו לפי שאין ממלאין למי חטאת לא נוטלין לידים אלא בכלי. ותניא (חולין דף ק"ז) עורות עור שיש להם בית מושב נוטלין מהן לידים לשון סר"ב וס"ג. יב) פירוש לפי שאין עיקר עשייתו לקבלת מים וכן יש לומר שאותן לבדין שקורין קרעטלי"ן אע"פ שהן קשים ומקבלין מים שאין המים זבים מהן דמ"מ אינם עשויין לקבלה כמו קופה ושק, עכ"ל ס"ק. יג) על דברים הצריכים נטילה ששאלתם אם צריכים נקיות בעלמא בלי מים דבר שאי אפשר להתברר בראיה ברורה אין לעשות פירוקא לסכנה וטוב להחמיר להצריך נטילה. ואילו ז' דברים הצריכים נטילה אחריהם, הבא מן המטה, והבא [מ]בית המרחץ, והנוטל צפרניו, והחולץ מנעליו, הנוגע לרגליו, החופף את ראשו, והבא מבית הכסא. ולעניין נקיות אמרינן בברכות (דף ט"ו) דמי שאין לו מים חופף ידו בעפר או בצרור [או קיסם] דכתיב (תהילים כ"ו) ארחץ בניקיון כפי בכל מידי דמינקי. הגה"ה ומיהו הני מילי בנטילה שלא לצורך אכילה כי הנך דפירוקא לעיל אבל לעניין אכילת פת בעינן נט"י דווקא עכ"ה. ואין ליטול ידיו שחרית (אלא) ממי שלא נטל עדיין כדאיתא בערבי פסחים (דף קי"ב) משום דקשה לריח הפה וי"א משום רוח רע, ואומרים שאין אדם צריך ליטול ידיו מרביעית כי אם לאכילה לפי שלפני תפילה אם אין לו מים יכול לקנח ידיו באבן או בארץ, עכ"ל תשב"ץ (סי' רע"ו). יד) ואין לנגב ידו בחלוקו לפי שהוא קשה לשכחה, עכ"ל תשב"ץ (סי' רפ"ז). טו) פירוש חמי האור רק שלא תהא היד סולדת בהם, עכ"ל ס"ק. מותר ליטול ממים חמים ובלבד שאין היד סולדת ע"פ הברייתא כדתניא פרק כל הבשר (דף ק"ה) מים ראשונים בין בחמין בין בצונן והא דפליגי חזקיה אמר(ינן) אין נוטלין מהן הידים ורבי יוחנן אמר נוטלין היינו בסולדת כדמשמע דעל הברייתא לא פליג חזקיה ועוד דרבי יוחנן שרי, עכ"ל ספר תרומה. טז) אך אינו צריך לחזור ולברך ברכת המוציא דשינוי מקום אין צריך לחזור ולברך בפת. לשון ס"ק. יז) אינו טעון ברכה דעל נט"י אך ברכה דאשר יצר מברך לשון ס"ק. [בשם ר"י מקורבול כלל בכל נטילות אם שכב אדם ערום במטתו בקומו יטול ידיו אפילו לא הלך לשום נקבים אך ימתין לברך ברכת נטילה ואשר יצר עד סידור תפילתו, עכ"ל]. יח) צ"ע בס"ג דברכת אשר יצר נמי שמברך לקטנים הוי דבר שבקדושה ואפילו [הכי] גם אין מברך על נטילת ידים, עכ"ל ס"ק. [אם בא מעשות צרכיו אם עשה קטנים לבד מברך אשר קדשנו כו' בא מגדולים מברך אשר יצר ואם שפשף הניצוצות שעל גבי רגליו י"א מברך ענ"י ואשר יצר וי"א שאין מברך על ניצוצות אלא אשר יצר לבדו כך היה מנהג רש"י עכ"ל סידור מהר"ם. בשם ר"י מקורביל לרוחות ולנגיעות בשר ומנעליו אין צריך נטילה רק נטילת נקיות, עכ"ל. שאלו תלמידי רש"י אליו הנוטל ידיו לאחר בית הכסא צריך ליטול פעם אחרת או לא והשיב אף אני שאלתי כמו כן למורי רבינו יעקב ב"ר יקר והשיב לי שצריך שתי נטילות על הראשון אשר יצר ועל השניה ענ"י אבל סבירא ליה דנטילה אחת עולה לכאן ולכאן, עכ"ל. ומהר"ם נ"ע היה רגיל כשבא מבית הכסא ורוצה לאכול נוטל ידיו ומברך אשר יצר ואח"כ נוטל ידיו ומברך פעם אחרת בשביל אכילה על נטילת ידים ואומר מהר"ם נ"ע שהוא הפסק. הגה"ה מיהו יש נוהגים לברך כדרכם ונטילה אחת לשתיהם ולא הוי הפסק, עכ"ל תשב"ץ (סי' ר"פ)].
